<h1>סמ"ג לאוין סימנים ק"ל—קל"א</h1>
<h2>דף טז:</h2>
חגב טמא הרי הוא בכלל שרץ העוף והאוכל כזית משרץ העוף לוקה שנאמר כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכל[ו], ואיזהו שרץ העוף כגון זבוב ויתוש ודבורה וצרעה וכיוצא בהן (רמב"ם מאכ"א פ"ב הל' ה'), וכבר בארנו בספר מצות עשה (נ"ט) סימני בהמה וחיה וסימני עופות וסימני דגים וסימני חגבים. האוכל כזית משרץ הארץ לוקה שנאמר וכל השרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל (רמב"ם שם הל' ו'), אבל שמנה שרצים האמורים בתורה האוכל כעדשה מבשרן לוקה, שיעור אכילתן כשיעור טומאתן (ע"פ הל' ז' שם), בד"א כשאכל מהן לאחר מיתתן אבל אכל מהן בחייהן צריך כזית (ע"פ רמב"ם שם הל' ח' ע"ש) כדאיתא במעילה פרק קדשי מזבח (ט"ז ב'), וכל השיעורין הלכה למשה מסיני (סוכה ה' ב').
